ד"מ 47414-08-18

תקציר

התובע, עובד בענף הבניין, תבע את הנתבע בגין הטבות תעסוקה שונות שלא קיבל, לרבות תחולת צו ההרחבה בענף הבנייה, הפרשי שכר מינימום ענפיים, פיצוי בגין נסיבות סיום העסקה, דמי הבראה, גמול שעות נוספות, שי לחגים, דמי חגים, פדיון חופשות, הפרשות לפנסיה משלימה, אי הודעה לעובד, והלנת שכר. השופט פסק לטובת התובע והורה לנתבעת לשלם לתובע תגמולים בסך 8,447 ₪, מתוכם 4,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בתוך 30 יום. עוד קבעה השופטת כי צו ההרחבה בענף הבנייה חל על העסקתה של התובעת אצל הנתבעת. באשר להפרשי שכר המינימום, הכריע השופט לטובת התובע ופסק לו 4,941 ₪ לאחר שקבע כי היקף עבודתו הוא 68% וחיישב את השכר היומי על פי צו ההרחבה. בנסיבות הסיום קבעה השופטת כי יחסי העבודה הסתיימו משום שרישיון העבודה של התובעת נשלל מסיבות חיצוניות ולא ביוזמת הנתבעת, ולכן הנתבעת נדרשה לשלם לתובעת רק 411 ₪ עבור השלמת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. השופטת פסקה לתובע 628 ₪ דמי הבראה, לאחר חישוב מספר הימים להם הוא זכאי ואחוז משרתו. בנוגע לשעות נוספות, קיבלה השופטת את גרסת התובע לאירועים, ופסקה לו 1,236 ₪. השופטת דחתה את תביעתו של התובע לקבלת שי לחג אך פסקה לו 772 ₪ כדמי חגים לאחר שבחן את החוקים והראיות הרלוונטיים. השופטת פסקה לטובת התובע גם בגין פדיון חופשות, הפרשות להשלמת פנסיה, אי הודעה לעובד והלנת שכר, ופסקה לו 197 ש"ח, 342 ש"ח, 2,000 ש"ח ו-500 ש"ח, בהתאמה.