בג"צ 5362/22

תקציר

בית המשפט החליט כי לא יתערב בהחלטות בתי הדין הרבניים במקרה זה. העתירה, המבקשת לערער על החלטות בתי הדין הדתיים, תידחה. בית הדין מדגיש כי תפקידו אינו לשמש כערכאת ערעור על החלטות רבניות וכי הוא יתערב רק במקרים קיצוניים שבהם בתי הדין הרבניים חרגו מסמכותם, הפרו את החוק או הפרו עקרונות של צדק טבעי. במקרה הספציפי הזה, המחלוקת נסובה סביב פרשנותה של תקנה 4(א), המקנה לערכאה השיפוטית שיקול דעת לדחות בקשות או תביעות במקרה של אי הופעה של צד. העותר טוען כי בתי הדין הרבניים עשו שימוש לרעה בשיקול דעת זה, אך בית המשפט האזרחי קובע כי מדובר בטענת ערעור ואינה מהווה עילה להתערבות. כמו כן, בית המשפט מזכיר כי לא יתעמק בסכסוך המר בין בני הזוג לשעבר, שהגיע גם למשטרת ישראל, ומדגיש כי פסיקתו מוגבלת לתחולתה של תקנה 4(א). מאחר שהעותרים הסכימו בעבר להאריך את תקופת עיכוב ההליכים, התנגדותם להארכה אינה תקפה כעת. העתירה נדחית, והעותר נדרש לכסות את הוצאות הצד השני, בסך 7,500 רופי.