ת"א 31642-02-16

תקציר

התיק נסוב סביב הפקעת הקרקע והפיצויים שיקבל התובע לאחר מכן. המחלוקת העיקרית היא לגבי האחוז שיש לנכות מדי שנה מערכה המשתנה של הקרקע לצורך קביעת הפיצוי המגיע לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות. בית המשפט מינה מומחה שיעריך את דמי החכירה האבודים, והמומחה המליץ על שיעור של 6% לשנה. שני הצדדים הציגו הערכות משלהם, כאשר מומחה התובעת הציע גם הוא 6%, והמומחה מטעם הנתבעת הציע 2.5% עבור קרקע חקלאית ו-1.5% עבור קרקע למגורים. טענת הנתבעת, שהציעה אחוז נמוך יותר, התבססה בעיקר על עסקאות שכירות בפועל, ואילו המומחית שמונתה על ידי בית המשפט שאבה את המלצתה מההנחיות והמדיניות של רשות מקרקעי ישראל, אשר גובה בדרך כלל 5%-6% בגין שימוש בקרקע. בית המשפט מצא את חוות דעתו של המומחה סבירה והגיונית, שכן היא עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת ועם תכליתו של סעיף 13, ולכן אימץ את המלצת המומחה לקבוע את הפיצוי בגין דמי חכירה אבודים בשיעור של 6% מערך הקרקע לשנה. התובעת תקבל 70,000 ₪ עבור שכר טרחת עורך דין ואת חלקה בשכר טרחת המומחה שמונה על ידי בית המשפט, שישולם על ידי הנתבעת בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. סכום הפיצוי יחושב על סמך חוות דעת המומחה עד לשנת 2018, בתוספת ריבית של 30 יום לשנים 2019 ו-2020.