סע"ש 63533-05-19

תקציר

המחלוקת נסובה סביב חישוב פדיון החופשה בעקבות סיום יחסי העבודה בין התובעת לנתבעת. התובע טוען כי הנתבע חישב את הפדיון באופן שגוי, מה שהוביל לתשלום חסר משמעותי. מנגד, טוענת הנתבעת כי שיטת החישוב שלהם מוצדקת וכי טענת התובעת היא הפרת הסכם פרידה חתום, המהווה "עסקת חבילה". בית המשפט בוחן בדקדקנות את חוק חופשה שנתית ואת הרלוונטיות שלו למקרה, בהתחשב בסעיפים 10 ו-13, המתווים את דרכי חישוב דמי החופשה. מסקנתו היא כי גישתו של הנתבע, המונה בממוצע את 12 חודשי ההעסקה האחרונים, לרבות עמלות, אינה ראויה. במקום זאת, בית המשפט קובע כי החוק מחייב להשתמש ברבעון הגבוה ביותר של השנה שקדמה לחופשה לצורך החישוב. כמו כן, פסק הדין דן בתוקפו של הסכם ההפרדה, תוך ניתוח הפסיקה בעניין "עסקאות חבילה" וויתור על זכויות. בית הדין מציין כי על מנת שכתב ויתור יהיה תקף, עליו להיעשות במשורה, בבהירות ובהבנה, ורק אם העובד מודע לזכויות שעליהן מוותרים. במקרה זה, הסכם הפירוד נחתם ארבעה חודשים לאחר סיום ההעסקה בפועל, ואופן חישוב פדיון החופשה לא הובהר במפורש. בסופו של דבר, השופט פוסק לטובת התובע, וקובע כי הסכם הפרידה לא היה ברור וחד משמעי לגבי חישוב פדיון החופשה. התובעת זכאית להפרשי פדיון חופשה בסך 109,180 ₪. עם זאת, התביעה שכנגד של הנתבעת, בדרישה להחזיר את המענק ששולם לתובע בשל ההפרה הנטענת של הסכם ההיפרדות, נדחית. השופט מורה לתובע לשאת בהוצאות הנתבע, בסך 10,000 ₪, ואת התשלום יש לבצע בתוך 30 יום.