ת"פ 11810-05-16

תקציר

הנאשם, יליד 1995, הורשע בהפקרה לאחר פציעה ובנהיגה בזמן פסילה, על סמך הודאתו בעובדות בכתב אישום מתוקן. התביעה וההגנה הגיעו להסדר טיעון, שהגביל את הטענה העונשית ל-27 חודשי מאסר. בנסיבות העבירה פגע הנאשם בקטין עם רכבו ולא עצר ולא הגיש סיוע. הקטין נפצע באורח קשה ונזקק לאשפוז. לנאשם שלוש הרשעות תעבורה קודמות והוא נהג בזמן פסילה בעת ביצוע העבירה. בהתחשב בחומרת העבירה, עברו התעבורתי של הנאשם ובהיעדר עבר פלילי, קבע בית המשפט טווח ענישה הולם של 10 עד 40 חודשי מאסר. בהתחשב בהודאתו של הנאשם, בחרטה, בנסיבות חייו המורכבות ובמאמצי השיקום, גזר עליו בית המשפט 15 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת המאסר, ו-12 חודשי מאסר על תנאי. בנוסף, חויב הנאשם לשלם למתלונן פיצוי בסך 7,500 ₪ והוטל עליו עונש פסילה ממושך מלנהוג. בית המשפט דחה את בקשת ההגנה לחריגה מהעונש ההולם וקבע כי המאסר בפועל מוצדק. לנאשם ניתנה הזכות לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.