פ"א 39979-06-11

תקציר

בית המשפט דחה ערעור על צו הריסה למבנים שנבנו ללא היתר. המערער טען כי הצו הוא למעשה "צו פינוי" וניסה לערער על חוקיות ההריסה בעילות אלה. עם זאת, בית המשפט אישר את צו ההריסה וקבע כי הוא הוצא כדין מכוח סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, המאפשר להרוס מבנים שנבנו ללא היתר גם ללא הרשעה, במיוחד לאור העובדה שלא ניתן להרשיע את המערער בשל חוסר ראיות במועד הבנייה. על פי החוק, ניתן להוציא צו הריסה אם בוצעה עבירה, קיים אינטרס ציבורי מובהק והמבנה נבנה ללא היתר. המערער טען כי הקרקע בבעלותו וכי המבנים משכנו את משפחתו וסיפקו הכנסה, אך לא הביא ראיות לכך. בית המשפט העדיף את האינטרס הציבורי במקרה זה – בניית שכונת מגורים גדולה – על פני האינטרסים האישיים של המערערת, במיוחד נוכח אופיים המאולתר והמסוכן של המבנים, סתירתם לתכנון סביבתי ומדיניות מניעת בנייה בלתי חוקית. גם טענת המערערת כי צו ההריסה לא יביא למימוש האינטרס הציבורי נדחתה, שכן נמצא כי היא מהווה מכשול למימוש התכנית. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא חוסר תום לב מצד המשיב בהגשת הבקשה לצו ההריסה. המערער ביקש לערער על הצו כפינוי ללא פיצוי, אך בית המשפט קבע כי שאלת זכויותיו במקרקעין נפרדת מערעור ההריסה ואינה מעכבת את ביצוע הצו. הערר נדחה, וצו ההריסה יעמוד על כנו ויבוצע עד ליום 1.3.2012.