ת"א 13358-04-13

תקציר

התובעים, קדמת עדן ואלדרדשתי, תבעו את הנתבע, עו"ד שגב, על אי רישום מקרקעין שנרכשו לטובתם, ועל אי דיווח על נאמנות לרשויות המס, מה שהוביל לכפל מס. קדמת עדן היא חברת נדל"ן המנוהלת על ידי זיוה כהן, שגם לה מניות בחברה. אלדרדשתי היא משקיעה איטלקית, המיוצגת על ידי עו"ד כהן. הנתבעים הם עו"ד שגב, שמונה לכאורה כנאמן עבור התובעים בעסקה, ושלוש חברות הקשורות אליו. בשנת 1989 רכשה קדמת עדן קרקע בחדרה לבניית פרויקט של דירות נופש יוקרתיות. בשל קשיים כלכליים, קידמה עדן את מריו לזניק בפרויקט, ומינתה את עו"ד שגב כנאמן לביצוע העסקה. בשנת 1992 הם חתמו על הסכם המייסדים, לפיו חברה חדשה תרכוש את הקרקע ותפתח את הפרויקט. עו"ד שגב נרשם כנאמן של נהנה לא ידוע. בשנת 1994 התגלה כי המוטב הוא אלדרדשתי. בשנת 2001, לאחר סכסוך עם מריו לזניק, חתמו הצדדים על הסכם פשרה, לפיו גדלו חלקו של עו"ד שגב בחברה, והוא קיבל אופציה לרכישת הקרקע. בהסכם צוין כי עו"ד שגב היה נאמן של רדי מייד 51, חברה בבעלות הנתבעים. זיוה כהן ביקשה שלא להזכיר את שמות המוטבים בהסכם. במקביל, חתמו הצדדים על כתב ויתור על תביעות, בו צוין כי עו"ד שגב הוא נאמן של אלדרשתי וגב' כהן. בשנת 2001 מימש עו"ד שגב את האופציה והודיע לרשויות המס כי הוא משמש כנאמן של רדי מייד 51. ההודעה לא הזכירה את התובעים. רשויות המס ראו בכך עסקת נדל"ן וגבו מס רכישה. בשנת 2002 הוגשה התנגדות מטעם רדי מאד, והתובעים לא מחו על מחדל זה. בשנת 2004 חתמו התובעים ועו"ד שגב על הסכם פשרה נוסף, והוסיפו את המילה "ואחרים" לשם החברה, ובכך הפכו את רדי לנאמן עבור נהנים אחרים. בשנת 2007 הגיעו הצדדים להסכמה נוספת על מימוש האופציה. על פי הסכם זה, הזכויות יועברו לקדמת עדן (60%) ולעו"ד שגב (40%). בשנת 2008 דיווח עו"ד שגב לרשויות המס על הנאמנות לטובת קדמת עדן. רשויות המס סירבו לקבל זאת ודרשו תשלום מס רווחי הון. התובעים טענו כי מחדלו של עו"ד שגב יצר שנים של כפל מס, וביקשו מבית המשפט להורות לו להשלים את העברת הקרקע ולשלם את כל המסים הנדרשים בגין ההעברה. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי מדובר בניסיון לסחוט ולהכפיש את עו"ד שגב. בית המשפט קבע כי עו"ד שגב שימש כנאמן עבור התובעים, למרות היותו שותף לעסקה, דבר שיצר ניגוד עניינים. כפל התפקידים טשטש את הגבולות עבור עו"ד שגב, שהעדיף את האינטרסים שלו על פני אלה של התובעים. בית המשפט מצא כי עו"ד שגב לא דיווח לרשויות המס על הנאמנות, ומצג שווא רשלני שלו הוביל לכפל המס. עם זאת, התובעים תרמו לנזק גם בכך שהסתירו את זהותו של המוטב הסופי. לפיכך, קבע בית המשפט כי עו"ד שגב אחראי ל-70% מהנזק, והתובעים ל-30% הנותרים. בית המשפט הורה לעו"ד שגב להשלים את רישום הקרקע על שם התובעים ולשלם 70% מהמיסים הנדרשים לרישום, וכן 100,000 ₪ הוצאות משפט. התביעה נגד הנתבעים האחרים נדחתה.