ע"א 123/50

תקציר

המקרה העומד בפני בית המשפט הוא סכסוך על שימוש במרתף בבניין בתל אביב. למשיבים, שרכשו דירות בבניין למגורים, היה הסכם עם הקבלנים שבנו את הבניין, לפיו המרתף לא ישמש למנועים. המערערת, אשר מאוחר יותר שכרה את המרתף מחברת הבניין, התקינה מנועים במרתף וגרמה לזיהום רעש עבור המשיבים. המשיבים תבעו את המערער למתן צו מניעה שימנע ממנו להשתמש במנועים במרתף. בית המשפט בחן את העבירה האזרחית של גרימת אדם אחר להפר חוזה מחייב מבחינה משפטית, כאמור בסעיף 32 לפקודת הנזיקין האזרחיים, תש"ד-1944, והאם היא חלה על מעשיו של המערער. בית המשפט פירש את ההתחייבות בהסכם בין הקבלנים למשיבים כהתחייבות מצד הקבלנים לדאוג לכך שהמרתף לא ישמש למנועים. טענת המערערת כי העבירה מחייבת מעשה של פיתוי או שידול נדחתה, שכן בית המשפט קבע כי עצם ההתקשרות בחוזה שני מהווה עבירה אזרחית, גם אם המערערת לא פיתתה את הקבלנים להפר את ההסכם שלהם עם המשיבים. עוד קבע בית המשפט כי הופר תנאי יסודי בהסכם, המקנה למשיבים זכות לבטלו. זאת ועוד, נקבע כי המשיבים לא ויתרו על ההפרה, והנזק שנגרם להם היה תוצאה ישירה של מעשהו הפסול של המערערת. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר ליתן למשיבים צו מניעה, האוסר על המערערת להשתמש במנועים במרתף.