ת"א 29070-01-11

תקציר

התובע, שנפצע במהלך הפגנת מחאה בשנת 2009, תבע את מדינת ישראל לפיצויים, בטענה כי פציעתו נגרמה כתוצאה מרשלנות כוחות הביטחון והפרת חובה חקוקה. לפי גרסת התובע, הוא נפגע מרימון גז שירו הכוחות, ללא כל התגרות מצדו, בעת שהתהלוכה חזרה לכפר. המדינה טענה כי גרסתו של התובע שקרית, כי השתתף באופן פעיל בתקיפת הכוחות, וכי ייתכן שפציעתו נגרמה ממפגינים אחרים או מנפילה על מרפסת. לחילופין, טענה המדינה כי פעולות הכוחות מהוות "מעשה מלחמה", הפוטר את המדינה מאחריות לפי חוק הנזיקין האזרחיים. השופט פסק לטובת המדינה, וקבע כי התובע לא הצליח להוכיח כי פציעתו אירעה כנטען, וכי גם אם הוכחה, הרי שפעולות הכוחות נופלות בגדר "מעשה מלחמה". הראיות הראו כי פציעתו של התובע לא נגרמה על ידי כוחות הביטחון, ועדותו, כמו גם עדותם, היו בלתי עקביות ובלתי מהימנות. בנוסף, הפגנת המחאה לוותה באלימות מצד המפגינים, שיידו אבנים, חפצים חדים ורימונים לעבר הכוחות וסיכנו את חייהם. פעולות הכוחות נמצאו סבירות והדרגתיות בנסיבות העניין, והשימוש בגז מדמיע נועד לפזר את ההמון האלים. השופט קיבל את טענת המדינה כי פעולות הכוחות היוו "מעשה מלחמתי", הפוטר את המדינה מאחריות במקרה זה. לפיכך, התביעה נדחתה והתובע חויב לשלם למדינה שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.