ת"א 21064-11-09

תקציר

המחלוקת היא על זכויות הבעלות בחלקת אדמה בכפר מעיליא. התובעים, יורשיהם של מוריס ודהר אקרמה שופאני, תובעים את הקרקע בהתבסס על פסק דין משנת 1984 שקבע כי יש לרשום חלק מהקרקע על שמם. אולם, בשל טעות לכאורה, פסק הדין לא יצא אל הפועל, והקרקע נרשמה על שם המועצה המקומית מעיליא על פי הסכם קודם בין המועצה למדינה. המדינה והמועצה טוענות כי מעשיהן נעשו בתום לב וכי תביעת התובעים פסולה בשל איחור בהגשה. השופט מצדד בנתבעים וקובע כי בעוד התובעים אינם אשמים בשיהוי, זכויות המועצה המקומית במקרקעין עדיפות בשל הוראות סעיף 10 לחוק המקרקעין. סעיף זה מגן על זכויותיו של מי שרוכש מקרקעין בתום לב ובתמורה, גם אם הרישום היה שגוי. השופט מדגיש גם את אחריות המדינה בביצוע פסק הדין ואת חובתה לנהוג בהגינות ובתום לב. עם זאת, המדינה נושאת באחריות להוצאות המשפטיות של התובעים והמועצה המקומית, בשל טעותה של המדינה בכך שלא ביצעה את פסק הדין משנת 1984 ואת ההסכמים הסותרים עמו.