ע"א 2162/02

תקציר

מדובר בפסק דין בתביעה שהגיש מאומץ, המערער, נגד מספר נתבעים, ובהם השירות לשלום הילד, האפוטרופוס הכללי ומשרד המשפטים, על כך שלא איתרו אותה כבתה הביולוגית של אישה שנפטרה, וכתוצאה מכך כל העיזבון עבר בירושה לאחותה. המערערת ביקשה לתבוע את חלקה בעיזבון. בית משפט קמא דחה את התביעה נגד האפוטרופוס הכללי ולא מצא חובת זהירות, אך קיבל חלקית את התביעה נגד השירות לשלום הילד, ופסק לה מחצית מסכום הנזק. הן המערער והן המשיבים ערערו. ערכאת הערעור אישרה את החלטת בית משפט קמא, ולא מצאה טעם להטיל אחריות על האפוטרופוס הכללי, שכן מילא את תפקידו. עם זאת, בית המשפט מצא כי השירות לשלום הילד התרשל בניהול רישומי האימוץ, מה שהוביל לאי מיקומו של המערער. הנזק התגבש בעת העברת העיזבון לאחות, וחוסר מודעותה של המערערת לזכויותיה לא תרם לכך. בית המשפט הדגיש את הבעייתיות בזכויות הירושה של ילדים מאומצים על פי החוק הקיים, מה שיוצר מורכבות. היא ציינה את מאמצי החקיקה לתקן את החוק כדי לבטל את יחסי הירושה בין ילדים מאומצים להוריהם הביולוגיים. עד אז, על המחוקק לקבוע מנגנון להגנה על זכויותיהם של ילדים מאומצים. לסיכום, הציע בית המשפט לדחות את ערעור המשיבים ולקבל את ערעורה של המערערת על השירות לשלום הילד, ולפסוק לה את מלוא הסכום בסך 338,046 ₪ בתוספת ריבית. כמו כן חויב המשיב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.