ע"א 9380/09

תקציר

הערעור מתייחס להסדר פשרה שמטרתו להשלים את בניית הדירות בפרויקט של קבוצת חפציבה ולמסור את הדירות לרוכשיהן. המערערת, חברת נספר בע"מ, רכשה שש דירות בפרויקט לצורכי השקעה. הסדר הפשרה סיווג את הרוכשים לשתי קבוצות: צרכנים שרכשו את הדירות למגורים ורוכשים נוספים, לרבות המערערת. הסדר הפשרה קבע כי הצרכנים יקבלו את הדירות הספציפיות להן הם זכאים, ואילו הרוכשים האחרים, לרבות המערערת, יהיו זכאים לפיצוי כספי בלבד. בנוסף, נקבע בהסדר הפשרה סדר העדיפות לחלוקת עודפי הכספים שנותרו לאחר ביצוע הפרויקט בין הנושים, ובראשם מניף, שבראשה שעבוד קבוע על קרקעות הפרויקט ושעבוד צף על נכסי החברה, לרבות הכספים ממכירת הדירות. בית המשפט המחוזי אישר את הסדר הפשרה. בהמשך דחה בית המשפט גם את טענתה של נספר לפיה יש לתקן את הסדר הפשרה כך שגם היא תהיה זכאית לדירות שרכשה או לשווי הכספי שלהן, לפני זכויותיהם של נושים אחרים, לרבות מניף. בית המשפט דחה גם את טענותיה של נספר כי שעבודיה של מניף אינם תקפים או אינם חלים על תמורת מכירת הדירות. נספר ערער לבית המשפט העליון, אך הערעור נדחה. בית המשפט העליון קבע כי אישור הסדר הפשרה על ידי בית המשפט המחוזי הוא פסק דין שניתן לערער עליו בזכות, ולכן היה על נספר לערער עליו במועד. עם זאת, גם בית המשפט העליון בחן את הערעור לגופו ודחה את טענותיו של נספיר. בית המשפט קבע כי ההבחנה שנעשתה בהסדר הפשרה בין קונים צרכנים לבין קונים אחרים, לרבות נספיר, הייתה מוצדקת ואין להתערב בה. עוד קבע בית המשפט כי השעבוד הקבוע של מניף חל גם על תמורת מכירת הדירות, ועל כן כספים אלה נופלים בגדר השעבוד של מניף וזכותה בהם עדיפה על זו של נספיר. בנוסף, קבע בית המשפט כי השעבוד הצף שנרשם לטובת מניף חל גם על הכספים שהופקדו בחשבון הליווי של הפרויקט, ובכל מקרה נספר לא הוכיחה כי האשראי שהעניקה לא נוצל לצרכי הפרויקט שלשמו יועד. לבסוף, קבע בית המשפט כי בתחרות בין הזכויות המעין-קנייניות של נספיר לבין זכויות הקניין של מניף, זו האחרונה תנצח, ועל כן העברת הכספים למניף אינה עשיית עושר ולא במשפט.