עא"ח 49/06

תקציר

במקרה שלפנינו, המערער, שייצג עצמו ללא ייעוץ משפטי, ניסה לערער על החלטת הרשם, אך לא הצליח לספק עילה מספקת לערעור. לאחר עיון בטיעונים ובחומרים שבתיק בית הדין, לא מצא בית הדין עילה משפטית ממשית להתערב ואישר את החלטת הרשם לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א-1991. בית המשפט הדגיש את עקרון "סופיות הדיון", המבוסס על קביעת מועדים להליכים משפטיים כדי להבטיח שהתדיינות משפטית לא תרחף ללא הגבלת זמן על הצדדים המעורבים. על מנת להאריך את המועד האחרון לערעור לאחר מתן פסק הדין, על המערער להוכיח "טעם מיוחד" שאינו בשליטתם, דבר שהמערער במקרה זה לא עשה. יש לציין כי ארבע שנים חלפו מאז פסק הדין המקורי, דבר שהצריך "טעם מיוחד" יוצא דופן להמשך הערעור, שלא הוצג. משכך, נדחה הערעור, ומייתר את הצורך בבקשת המערער למתורגמן. חרף הדחייה, המערער היה פטור מתשלום אגרות נלוות, בהתחשב במצבו הכלכלי כפי שעולה מהמסמכים שהוגשו בבקשתו לפטור מאגרה. ההחלטה התקבלה סופית ביום 21.12.2006, בהעדר הצדדים, מבלי לדרוש תגובת המשיב או הטלת הוצאות.