סע"ש 25654-06-18

תקציר

בית הדין מצא כי גרסת הנתבעת לנסיבות סיום יחסי העבודה הייתה משכנעת יותר. מהראיות עולה כי התובע התפטר ולא פוטר. לפיכך, נדחו התביעות לפיצויי פיטורים תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בית המשפט קיבל את תביעת התובעת לשכר עבור חודש נובמבר 2015, שכן הצגת תלוש שכר שהודפס במועד מאוחר יותר על ידי הנתבעת נתפסה בחומרה, והנתבעת לא הציגה כל ראיה אחרת להפרכת הטענה. בית המשפט קיבל גם את תביעת התובעת להחזר ניכויים שלא כדין בגין ביטוח רפואי, וקבע כי הנתבעת ניכתה סכומים העולים על המותר בחוק. באשר לתביעות לפדיון דמי הבראה וחופשה, מצא בית המשפט כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי פיצתה את התובעת בגין הטבות אלה. התובעת הייתה זכאית לפדיון הפרשי דמי הבראה עבור שתי תקופות העבודה, לפדיון ימי חופשה עבור תקופת העבודה הראשונה (בכפוף להערות המפורטות בפסק הדין), וכן לדמי חגים בגין חלק משנות העבודה. המחלוקת העיקרית בנוגע לביטוח פנסיוני או פיקדונות לעובדים זרים הייתה האם התובעת זכאית להפרשות עבור שתי תקופות העבודה, והסכום המתאים. בית המשפט מצא כי התובעת זכאית לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לביטוח פנסיוני על ידי הנתבעת, והורה לנתבעת לבצע את ההפרשות או להפקיד את הסכום השווה להפקדת מסתננים, כנדרש בחוק. בסך הכל הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (א) 1,750 ₪ עבור משכורת נובמבר 2015; (ב) 1,343 ש"ח בגין ניכויי שכר שלא כדין; (ג) 335 שקלים חדשים בעד הפרשי פדיון הבראה לתקופת העבודה הראשונה, ו-1,716 שקלים חדשים לתקופה השנייה; (ד) 14,735 שקלים חדשים למימוש חופשה; (ה) 8,112 שקלים חדשים בעד דמי חגים; (ו) 14,961 שקלים חדשים לגמול פנסיוני; (ז) 8,312 ₪ שיופקדו בקופת מסתננים עבור התובע. כמו כן חויב הנתבע לשאת בהוצאות התובע, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 7,500 ₪.