ע"א 2418-03-16

תקציר

פסק הדין הנדון הוא תוצאה של מחלוקת משפטית ארוכת שנים, שראשיתה בשנת 1994, בנוגע לכביש שנסלל על קרקע בבעלות מספר גורמים, לרבות המערערת. לאחר כ-15 שנות הליכים, דחה בית משפט השלום בחדרה את תביעת המערערת לצו מניעה קבוע, בנימוק שהכביש כבר נסלל ולא התבקש סעד כספי בתביעה המקורית. עוד קבע השופט כי על המערערת להגיש תביעה כספית חדשה, שכן התביעה הנוכחית חלפה מן העולם, ודחייה זו לא מנעה מהמערערת לעשות כן. בערעור הסכימו השופטים שדנו בתיק עם המערער כי יש לראות בהחלטת בית משפט השלום כרשות לפצל את הסעדים המבוקשים, וכי הזמן שחלף במהלך התביעה הראשונית אינו צריך להיחשב לתקופת ההתיישנות. עוד קבעו כי סוגיות הסמכות העניינית וחלקו של המערער בבעלות על המקרקעין צריכות להתברר במהלך הדיון לגופו של עניין בבית משפט קמא, כמו גם השאלה האם טענת המערער מבוססת על הסדר בין הצדדים. משכך, התקבל הערעור, פסק דינו של בית משפט קמא בוטל, והתיק הוחזר לבית משפט קמא להמשך דיונים. המשיב חויב לשלם למערער שכר טרחת עורך דינו בסך 25,000 ₪, בתוך 30 יום.