ע"ע 2152-10-16

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות תביעת פיצויים של עובד בעקבות פיטוריו מתפקידו כסמנכ"ל אורט נתניה. העובד טען כי פיטוריו לא היו חוקיים, שכן הם נבעו מתפיסת עולמו, שהייתה שונה מזו של מנהל בית הספר, ומהתנגדותו למה שהגדיר כמדיניות גזענית כלפי יחסים בין-עדתיים בין תלמידים יהודים וערבים בבית הספר. עם זאת, בית הדין מצא כי הפיטורים התבססו אך ורק על שיקולים מקצועיים ומעשיים לגיטימיים הקשורים לתפקודו של העובד ולאובדן האמון של המזמין בו, שקדם לסכסוך הערכי. מהראיות עולה כי המנהל הביע אי שביעות רצון מעבודתו של העובד וביקש את פיטוריו בטרם התעוררה הסוגיה. בית הדין הסתמך על עדויות המנהל ומנכ"ל הארגון, שתיארו יחסי עבודה מתוחים ותלונות מתמשכות על תפקודו של העובד. השופטת התייחסה גם לתמלול שיחות הקשורות לסכסוך, וייחסה להן משקל מועט בשל אופיין הסלקטיבי והפגם המוסרי שבהקלטה ללא ידיעת הדוברים. בית הדין הגיע למסקנה כי העובד לא הוכיח שפיטוריו נבעו בעיקר משיקול לא ראוי, כנדרש במודל ההכתמה. נמצא כי המחלוקת הערכית, בעודה קיימת, לא היוותה גורם מכריע בפיטורים, והתנהלות העובד, לרבות הקלטות ופניות להנהלה הבכירה, פגעה ביחסי עבודה שבריריים ממילא. בנוסף, העובד לא טען לניכוי מיסי ארגון משכרו בתביעה המקורית, וסיפק נימוק נוסף לדחיית חלק זה של הערעור. משכך, נדחה הערעור, והעובד חויב לשאת בהוצאות המשפט של המשיב.