רע"א 1810/90

תקציר

במקרה דנן, פנו מתכננים ואדריכלים (המשיבים) למתן פסק דין הצהרתי שיקבע כי פוליסת ביטוח האחריות המקצועית שלהם מחייבת את מבטחתם (המבקשת מס' 1) לשפות אותם בגין נזקים פוטנציאליים עקב רשלנות מקצועית לכאורה. הדבר נבע מתכנונם של תוספות דירות ללא חישובים סטטיים, דבר שטרם הניב תביעות פורמליות של בעלי הדירות. בית המשפט המחוזי נעתר תחילה לבקשת ההצהרה, אך המבקש מס' 1 ערער עליה בטענה כי מדובר בעניין מוקדם מדי ותיאורטי, שכן לא הוגשו תביעות ולא נקבעה רשלנות. בית המשפט העליון קבע כי מתן סעד הצהרתי נתון לשיקול דעת והדגיש כי בדרך כלל אין מקום להתדיינות משפטית מיותרת או אם קיימים פתרונות חלופיים, כגון טיפול בסוגיות אם וכאשר בעלי הדירות יגישו תביעות. בית המשפט מצא כי התייחסות מוקדמת מדי לתחולת הפוליסה עלולה לפצל שאלות מכריעות, כגון רשלנות ותחולת הפוליסה, ולגרום להתדיינות תיאורטית גרידא. בנוסף, הודאת המשיבים בפיקוח מקצועי סתרה ראיות המצביעות על ציות, אותן ניתן לבחון אם יתעוררו טענות בפועל. מאחר שסעד הצהרתי לא יקדם פתרון משפטי ולא ימנע התדיינות כפולה, הפך בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי, דחה את התביעה וחייב את המשיבים בהוצאות משפט למבקשים.