ת"א 25935-02-17

תקציר

התובעת, חברה לתכנון אדריכלי, התקשרה בהסכם עם הנתבעת, חברת נדל"ן, לתכנון מתחם משרדים. הנתבעת הפסיקה את הפרויקט בשנת 2009 אך סירבה לשלם את הפיצוי המוסכם לתובע. התובע דרש תשלום, והנתבע ביקש דחייה, והתובע נענה. הנתבעת טענה כי התביעה התיישנה בזמן על פי חוק ההתיישנות, כי תביעת התובעת הוגשה באיחור, וכי הפרויקט הופסק בשל המשבר הכלכלי העולמי, שהיווה גורם חיצוני. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע כי הודאת הנתבע באי תשלום ובקשת השיהוי מהוות הודאה בזכותו של התובע לקבל את הפיצוי המוסכם לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תוך איפוס תקופת ההתיישנות. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת הנתבעת לשיהוי, וקבע כי התובעת לא ויתרה על זכותה וכי מצבה של הנתבעת לא הורע. כמו כן, בית המשפט קבע כי החלטת הנתבעת להפסיק את הפרויקט הייתה החלטה כלכלית רגילה ולא תוצאה של המשבר הכלכלי העולמי, כפי שטענה הנתבעת. בית המשפט מינה מומחה שאישר את עמדת התובעת, והנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעת זכאית לפיצוי מוסכם בסך 269,706 ₪ בתוספת מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה ממועד התביעה. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך 75,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום.