תמ"ש 13164-07-17

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי תביעות הנוגעות לזוג מוסלמי שהיה נשוי והוליד ילד משותף. התביעה הראשונה, שהוגשה על ידי האישה התובעת, מבקשת להכריז על הבעל הנתבע כאבי ילדם הקטין. התביעה השנייה מבקשת מזונות עבור הילד הקטין והאישה. לצורך טענת האבהות מסתמך בית המשפט על הדין האישי המוסלמי, המייחס את הילד לבעלה של האם אם נולד במסגרת נישואין תקפים. מאחר והילד נרשם כבנו של בעלה המנוח של התובעת, והדין המוסלמי אינו מאפשר שלילה רטרואקטיבית של אבהות, פוסק בית המשפט לטובת הנתבע. כמו כן צוין כי על פי החוק המוסלמי, רק הבעל יכול לשלול אבהות, ויש לעשות זאת זמן קצר לאחר לידת הילד, מה שלא היה המקרה כאן. יתר על כן, בדיקה גנטית אינה לטובת הקטין וגורמת לנזק רגשי, חברתי, דתי וכלכלי פוטנציאלי. לפיכך, התביעה להצהרת אבהות נדחית. לגבי תביעת המזונות, האישה מבקשת מזונות מיום הגשת התביעה ועד לגירושין. בית הדין פוסק כי האישה זכאית למזונות בתקופה זו. הבעל מחויב לשלם מזונות על פי הדין המוסלמי אם הנישואין תקפים והאישה ממלאת את חובת הכליאה שלה. בית המשפט מוצא כי תנאים אלה מתקיימים. כמו כן, לא הוכח כי האישה היא "מורדת", דבר שיפסול אותה מתשלום מזונות. סכום המזונות נקבע על 500 ש"ח לחודש, ובסך הכל 18,500 ש"ח לכל התקופה, שישולמו על ידי הבעל בתוך 60 יום. סיכומו של דבר, התביעה להצהרת אבהות והתביעה הנגזרת למזונות הקטין נדחות שתיהן על הסף. הבעל חויב לשלם לאישה 18,500 ₪ כמזונות לתקופה הנקובה. שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם, וניתן לפרסם את פסק הדין בעילום שם.