ע"א 2233/01

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שאישר את תביעתה של קרן לאיזון מים (המשיב) נגד חברה לייצור ואספקת מים (המערערת) לתשלום היטלים. המערערת טענה כי שילמה למשיבה ביתר בשנים 1984-1988 בשל חישוב שגוי שכלל צריכת מים של שתי חברות נוספות, מקורות ונווה אטי"ב. המערערת טענה כי הובטח לה על ידי נציבות המים כי היא תוחזר. בית המשפט מצא כי שתי החברות אכן היו צרכניות משנה של המערערת ולכן חושב היטל האיזון בצורה נכונה. עם זאת, השופט פסק לטובת המערער. השופטת קיבלה את טענתה העיקרית של המערערת, לפיה קיבלה הבטחה שלטונית מנציבות המים לתקן את רישיון ההפקה שלה ולהפריד בדיעבד בין צריכת מפעלי המים השונים, דבר שיזכה את המערערת בהחזר. בית המשפט מצא כי ההבטחה ניתנה על ידי אדם בעל סמכות לעשות כן, כי היא מחייבת מבחינה משפטית וכי ניתן לקיימה. יתר על כן, השופט קבע כי המערערת יכולה לנכות את תשלומי היתר מחיוביה בשנים 1991-1997, שכן המשיבה לא הצליחה להוכיח את סכום תביעתה לאחר שהתעלמה מהוראות הממונים עליה. לפיכך, הערעור התקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל, ותביעת המשיב נגד המערער נדחתה. המשיב חויב לשלם את הוצאות המערער ושכר טרחת עורך דין.