ע"א 189/66

תקציר

במקרה זה התייחס בית המשפט העליון לסוגיה פרוצדורלית הקשורה לתביעת פיצויים בגין תאונת עבודה. בקשת התובע לצרף עד מומחה חדש לאחר שבתחילה הצהיר כי הגיע למסקנה שהצגת ראיות נדחתה על ידי הערכאה הנמוכה יותר, מה שהוביל לערעור. בית המשפט העליון הפך החלטה זו, והדגיש את חשיבותה של גמישות פרוצדורלית להבטחת הצדק. בית המשפט ציין כי כל עוד הנאשם לא החל להציג ראיות, התרת עדות נוספת אינה פוגעת בהליך ההוגן. פסק הדין הדגיש כי הליכים לא צריכים להפריע לצד להציג את טיעוניו במלואם, במיוחד אם ניתן לתקן טעויות פרוצדורליות מבלי לגרום עוול מהותי. בעוד יעילות במשפטים היא חשובה, היא לא צריכה להאפיל על המטרה הסופית של צדק. בית המשפט מתח ביקורת על הדגש על החלטות מהירות על חשבון חקירה שיפוטית יסודית. הערעור התקבל, פסק הדין המקורי בוטל והתיק הועבר לדיון חוזר בפני שופט אחר. החלטה זו התבססה על חשש שהשופט המקורי לא יישאר חסר פניות לאחר שגיבש דעה על דחיית התיק, ויבטיח כי הצדק ייעשה ללא משוא פנים.