ת"צ 35525-10-19

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ניסיונה של חברת החשמל להגיש הודעות צד ג' בתובענה ייצוגית נגדה. בית המשפט בוחן את בקשות החופשה להגשת הודעות אלו, ובוחן האם חברת החשמל הציגה תשתית תקפה לחבות הצדדים השלישיים. השיקול המרכזי מאוזן בין היתרונות של הודעות צד שלישי לבין המורכבויות והסיכונים הפוטנציאליים של שימוש לרעה. חברת החשמל טוענת כי ספקי החשמל הפרטיים עשו עוול לחברה, אך היא ניצבת בפני האתגר שלא לנקוב בשמותיהם של הספקים המדוברים. בית המשפט מכיר בתוקפן של טענות חברת החשמל אך מדגיש כי הודעת השימוע אינה נוקבת במפורש בשמות הספקים, דבר החסר בבקשת חברת החשמל. טענת החברה כי האשמה היא בכך שהמבקשת לא נקבה בשמות הספקים נדחית, שכן בית המשפט מציין כי בידי חברת החשמל המידע הדרוש לזיהויים. בסופו של דבר, בקשות החופשה נדחות בשל אי קביעת אחריותו של צד שלישי ספציפי על ידי חברת החשמל. דחייה זו מבוססת הן על נימוקים מהותיים, שכן חברת החשמל נעדרת תשתית ראייתית, והן על נימוקים פרוצדורליים, לאי צירוף הודעות הצד השלישי בפועל. כתוצאה מכך, חברת החשמל אינה רשאית להגיש הודעות צד שלישי נגד מי מהצדדים השלישיים המיועדים. בנוסף, חויבה חברת החשמל לשלם לכל אחד מהצדדים השלישיים שכר טרחת עורך דין, בסכומים מוגדרים. ההחלטה מדגישה את הצורך בתשתית ראייתית איתנה ובהליך תקין במקרים כאלה, ולא מותירה מקום לניסיון של חברת החשמל להסיט את האשמה.