ע"פ 43/10

תקציר

הערעור שעמד בפני בית המשפט היה האם ניתן להרשיע את המערער בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, בגרימת מותו של עובר לאחר שיצא מרחם אמו, לאור הוראת סעיף 308 לחוק העונשין, המגדיר מתי עובר נחשב אדם. רוב השופטים פסקו לטובת המערער, והגיעו למסקנה כי העבירה של גרימת מוות ברשלנות מחייבת את קיומו של היסוד הנסיבתי "אדם" בעת ההתנהגות האסורה. הואיל והעובר לא היה אדם בעת התנהגותו הרשלנית של המערער, לא התקיימו יסודות העבירה. השופטים הדגישו כי תכלית החוק ועקרון החוקיות תומכים בפרשנותם. יתר על כן, דעת הרוב קבעה כי רשלנות המערערת ותוצאותיה היו צפויות, אך הקשר הסיבתי המשפטי התקיים רק בעת התרחשות התוצאה. לפיכך התקבל הערעור, והמערער זוכה מהעבירה של גרימת מוות ברשלנות. השופט עאטף עילבוני חלק על כך, וטען כי יש לבחון את הנסיבות "אדם" בעת התממשות התוצאה, והתנהגותו של המערער מקיימת את יסודות העבירה. השופטים החליטו לתת לצדדים הזדמנות לטעון את עמדתם בנוגע לערעור על גזר הדין בטרם יקבלו החלטה סופית.