ע"א 10015/17

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לתביעה שהוגשה נגד רשם ההוצאה לפועל ומדינת ישראל. התובעים, שהגישו תביעה נגד צד אחר בבית משפט השלום, ביקשו לערער על ההחלטה בדבר היקף השעבוד ובמקביל להגיש תביעת נזיקין נגד רשם ההוצאה לפועל והמדינה. בתביעה נטען כי הרשם התרשל במילוי תפקידה. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את הערעור. השופטים קבעו כי על הרשמים חלה חסינות שיפוטית כמפורט בסעיף 73א לחוק ההוצאה לפועל, הקובע כי לא ניתן להגיש נגדם תביעה בגין עוולה בעת מילוי תפקידם. חסינות זו היא מוחלטת, כלומר היא חלה גם אם הרשם פעל ברשלנות רבתי. זאת ועוד, ההחלטה מחזקת את העיקרון לפיו החסינות השיפוטית היא מהותית, וחוסמת כל אפשרות לתביעות אחריות שילוחית נגד המדינה. בית המשפט הדגיש כי התובעים לא מיצו את כל הסעדים המשפטיים העומדים לרשותם, שכן הם לא הגישו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום. השופטים גם דחו את ניסיונם של התובעים להעלות טענה חדשה של "רשלנות במעשה" נגד רשות האכיפה והגבייה, ומצאו כי היא אינה מבוססת דיה. משכך, נדחה הערעור, והתובעים חויבו בהוצאות המשיב.