ע"פ 6366/11

תקציר

בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את המערער בעבירת החבלה בנסיבות מחמירות בבת זוגו (המתלוננת) וגזר עליו שבע שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. המערער ערער על גזר הדין בטענה שהוא חמור מדי, ואילו המשיבה (המדינה) טענה שהוא ראוי. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את פסק הדין ושקלה את טענות הצדדים, דחתה את הערעור. בית המשפט מצא כי עונשו של הערכאה הנמוכה יותר היה מוצדק בהתחשב בחומרת העבירה ונסיבותיה: המערער, תחת השפעת אלכוהול, דקר את המתלונן מספר רב של פעמים, ניסה להציג זאת כהתאבדות ושיבש טיפול רפואי. יתר על כן, אין זו הערכאה הראשונה של אלימות בין בני זוג של המערער. למרות שבית המשפט הכיר בנסיבותיו האישיות הקשות של המערער, לרבות הפרעת דחק פוסט-טראומטית כתוצאה מפיגוע, הוא קבע כי בית המשפט המחוזי שקל כראוי את כל הגורמים והטיל עונש מידתי. ערכאת הערעור הדגישה את חומרת האלימות בין בני הזוג ואת הצורך בהרתעה, והגיעה למסקנה כי מדיניות הענישה מצדיקה את העונש. לפיכך, היא לא ראתה עילה להתערב, תוך הדגשת התקווה לשיקומו של המערער בתקופת המאסר. הערעור נדחה, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי התקבל.