תמ"ש 7112-01-10

תקציר

עניינה של התביעה בדבר חובת הנתבע בתשלום מזונות עבור ארבעת ילדיו הקטינים – שלושה מהם קטינים ואחד חייל. התביעה הוגשה ביום 6.1.2010, לאחר פרידת הצדדים, שהתגרשו ביוני 2010. הנתבע שהה מחוץ לדירת המגורים המשותפת מאז נובמבר 2009 בשל צו הגנה. האם והילדים המשיכו להתגורר בדירה, שבה החזר הלוואת משכנתא עמד על 1,100 ש"ח בחודש, ואילו הנתבע שכר דירה תמורת 2,100 ש"ח בחודש. במרץ 2010 התקבלה החלטת מזונות זמניים, המחייבת את הנתבע לשלם מדי חודש 2,700 ש"ח עבור מזונות הקטינים, המתחלקים בין הילדים. עם זאת, חובותיו של הנתבע נשקלו מחדש לאחר שאיבד את עבודתו ונאלץ לשלם דמי שכירות גבוהים יותר. בית המשפט היה צריך לקבוע את יכולתו של האב לשלם ואת צרכי הילדים, לרבות מגוריהם והוצאות אחרות. בית המשפט, לאחר שבחן את הראיות ושקל את המסגרת המשפטית, קבע את חובת המזונות של האב. עבור הילדים הקטינים, ג.ח. (בן 11) וי.א.ה. (בן 8 וחצי), חויב האב לשלם 1,200 ש"ח ו-0 ש"ח בחודש, בהתאמה, עבור מזונותיהם. בית המשפט פסק גם על חלקו של האב בהוצאות הילדים עבור הסעיף - סכום של 700 ש"ח בחודש - ועל לינה, שנקבעה על 50% מהלוואת המשכנתא או 1,000 ש"ח בחודש אם האם תשכור דירה בעתיד. עבור הבן החייל, א.ח., ישלם האב 300 ש"ח בחודש עד לשחרורו מהשירות הצבאי. בנוסף, חויב האב לשלם סכום חד פעמי של 5,000 ש"ח בגין הפרשי מזונות עבר. סכום המזונות נקבע על 2,450 ש"ח בחודש כל עוד מתגוררים התובעים בדירתם הנוכחית. סכום זה יותאם לאינפלציה אחת לשלושה חודשים וישולם ישירות לחשבון האם. האב והאם יתחלקו שווה בשווה בהוצאות הבריאות והחינוך החריגות של הילדים. עוד נקבע בפסק הדין כי דמי המזונות אינם כוללים הוצאות כלשהן עבור הטיפול בילדים, והאם אחראית להם. בית המשפט החליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.