ע"א 2266/93

תקציר

המקרה סובב סביב החינוך הדתי של שלושה ילדים שהוריהם נמצאים בסכסוך בעקבות המרת דתה של האם לכת עדי־יהוה. ההורים, שהיו יהודים בתחילה, היו חלוקים בדעתם אם להמשיך בחינוך היהודי או לאפשר חשיפה לתורתם של עדי־יהוה לאחר פרידתם. בית המשפט קמא פסק לשמור על החינוך היהודי, ואסר על האם ללמד את ילדיה את אמונתה החדשה. על החלטה זו ערערה האם בטענה לפגיעה בחופש הדת שלה ושל ילדיה. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שימת דגש על זכויות הילדים וטובתם על פני הזכויות המתנגשות של ההורים. המפתח לפסיקה היה מתן עדיפות לרווחת הילדים ויציבותם בסביבתם התרבותית הידועה, תוך מניעת בלבול נוסף מתורות דתיות מתחרות. פסק הדין בחן האם הזכות לחופש הדת של הילדים וזכויות ההורים הן יחסיות ויש לאזן ביניהן, במיוחד במשברים משפחתיים. בית המשפט הכיר בהיבטים החוקתיים של זכויות הילד, שלעיתים עשויים לגבור על זכויות ההורים בנושאים המשפיעים באופן משמעותי על חיי הילד, כגון חינוך דתי. בהתייחסו הן לזכויות הילד והן לטובת הילד, התווה בית המשפט את ההבחנה והחפיפה בין מסגרות אלה, ובסופו של דבר תמך בחשיפה מינימלית לדוקטרינות סותרות במסגרת שמירה על אמונתם הדתית הממוסדת של הילדים עד הגיעם לגיל להחליט אחרת.