ע"א 4998-03-14

תקציר

עיריית ירושלים ביקשה לגבות מהמערערת ארנונה מנכס הממוקם ברחוב אבן בטותא 14 לתקופה שמיום 7.8.05 ועד ליום 31.1.07 בסך כולל של 33,990 ₪. המערערת טענה כי יש להטיל על עמותת אקרה, אשר שכרה את הנכס, לשאת באחריות למיסים כשוכרת בתקופה הנדונה. עוד טען המערער כי הודיע לעירייה על צו הסגירה בנכס מיום 20.9.05 ועד ליום 1.1.07, אשר אמור לפטור אותו מתשלומי ארנונה בתקופה זו. בית משפט השלום דחה את התנגדות המערערת לתביעת המס. לאחר מכן ערער המערער על החלטה זו. ערכאת הערעור קבעה כי השוכר, ולא המערער, היה אחראי לתשלומי המס עד לפינוי הנכס ביום 20.9.05. עם זאת, מיום 21.9.05 ואילך היה למערער הקשר הקרוב ביותר לנכס והוא היה אחראי לתשלום הארנונה, למרות צו הסגירה. בית המשפט מצא כי אין בטענות המערערת כדי להצדיק סטייה מההליך הרגיל של התנגדות לארנונה, שאמור להיעשות לפי חוק הרשויות המקומיות. עוד ציין בית המשפט כי המערער לא הציג כל ראיה לטענותיו, ואף לא השיב לתגובת העירייה להתנגדותו. לפיכך, הערעור נדחה, והחלטת בית משפט השלום התקבלה, למעט התקופה שמיום 7.8.05 ועד ליום 20.9.05, שלגביה ניתנה למערער רשות להגיש כתב הגנה. ההוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים.