ע"א 10941-09-13

תקציר

הערעור מתקבל בחלקו. ההסכם בין הצדדים יישאר על כנו אך אכיפתו תהיה כפופה להערכה מחודשת של סכום התמורה. השופט לא מצא עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, לרבות בקביעה כי הן המוכרים והן הקונים הפרו מן היסוד את ההסכם. בעוד שההפרה של המוכרים הייתה אי הפרדת שני מגרשים, ההפרה של הרוכשים הייתה אי תשלום מלוא סכום התמורה. טענת הרוכשים כי הפרתם הייתה מוצדקת משום שלא הצליחו לקבל הלוואת משכנתא נדחתה, שכן ההסכם הפך את חובת התשלום שלהם ללא תנאי. למרות שגם המוכרים תרמו להפרת התמורה בכך שלא הסירו שימושים חורגים מהמגרש, אי תשלום 40% מהתמורה הכוללת על ידי הרוכשים היווה הפרה חמורה יותר. השופטת הדגישה את חומרת מחדלם של הרוכשים, מה גם שבמשך שנים רבות הם נהנו לגור בבית ללא שכר דירה. עם זאת, בשל הפרת הזכויות, הציע השופט מנגנון של שערוך חלקי, שבו הן המוכרים והן הקונים יתחלקו בתועלת מעליית הערך של הבית. אכיפת ההסכם תותנה בתשלום סכום נוסף על ידי הרוכשים המחושב על בסיס שווי המכירה הנוכחי של הבית. התיק יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שיקבע סכום זה, שיעמוד על 30% משווי המכירה, כאשר 75% ממנו ייטיב עם המוכרים ו-25% הנותרים לטובת הקונים. סכום זה יתווסף לסכום פסק הדין שכבר הורה בית משפט קמא. אם הקונים לא ישלמו בתוך הזמן שצוין, המוכרים יכולים לבטל את ההסכם. כמו כן, המוכרים יידרשו לחתום על כל המסמכים הדרושים לקונים לקבלת משכנתא. השופטת גם דחתה טענות שונות שהעלו המוכרים, לרבות בקשתם לפיצויים מוסכמים וזכויות מנע, וקבעה כי כל צד יישא בהוצאותיו ביחס למשנהו. לבסוף הורה השופט להחזיר את הפיקדון למערערים.