עת"מ 19473-10-13

תקציר

עניינה של העתירה בשלילת רישיון לישיבת קבע של תושב מזרח ירושלים שהשתקע בבלגיה וקיבל שם אזרחות. על פי התקנות, רישיון ישיבת הקבע שלו בישראל נשלל. השאלה הניצבת בפני בית המשפט היא האם סירובו של משרד הפנים להשיב לו את מעמד תושבות הקבע הוא חוקי. בית המשפט קבע כי הסירוב היה בלתי חוקי. כידוע, לשר הפנים נתונה הסמכות להשיב לעותר את תושבותו שפקעה, אך נטל ההוכחה במקרה זה מוטל על העותר. בית המשפט מצא כי החלטת השר לא הביאה בחשבון מספר גורמים מרכזיים. ראשית, רישיון ישיבת הקבע של העותר ניתן במקור על סמך לידתו במזרח ירושלים, ויש לתת לכך משקל מיוחד. שנית, השר לא בחן כראוי את זיקותיו של העותר לישראל במהלך היעדרותו, לרבות ביקוריו השנתיים בארץ והעובדה שמשפחתו מתגוררת במזרח ירושלים. שלישית, השר לא שקל את הסברו של העותר לקבלת אזרחות בלגית – כדי להגן על יחסיו עם בתו – שבית המשפט מצא כסביר. יתר על כן, בית המשפט מצא כי כוונתו של העותר להשתקע בבלגיה לא התבססה, במיוחד לאור הליך הפרידה המורכב מאשתו והסדרי המשמורת על בתם שבאו בעקבותיו. בנסיבות אלה, הורה בית המשפט לשר הפנים להשיב לעותר את מעמד תושבות הקבע בישראל, בכפוף להיעדר מניעה פלילית או ביטחונית, ופסק לו הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.