ער"מ 9182/99

תקציר

המערער, עובד עיריית תל אביב-יפו, נחשד בעבירה פלילית ולאחר מכן הושעה. ראש בית הדין למשמעת של עובדי העירייה החליט להפחית משכרו של המערער בתקופת ההשעיה. המערערת ערערה על החלטה זו לבית המשפט העליון, אך בית המשפט מצא כי אין לו סמכות לדון בערעור. לדברי בית הדין, זכות הערעור לפי סעיף 24(א) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) חלה רק על פסקי דין סופיים של בית הדין למשמעת, ולא על החלטות ביניים שניתנו במהלך הדיון. החלטת ראש בית הדין למשמעת בדבר שכרו של עובד מושעה לפי סעיף 49(א) לחוק שירות המדינה (משמעת) נחשבת להחלטת ביניים, שכן היא נתונה לשינויים במהלך ההליך המשמעתי. יתר על כן, גם אם ההחלטה הייתה נחשבת שיפוטית, עדיין ניתן היה לערער עליה טרם סיום ההליך המשמעתי כדי למנוע עוול מהותי או פגיעה חמורה בעובד. עם זאת, בית המשפט העליון אינו הפורום המתאים לביקורת שיפוטית, אלא צריך להידון בבית הדין לעבודה בהיותו בגדר סמכותו הרגילה. למרות דחיית הערעור, בית הדין לא הורה על העברתו לבית הדין לעבודה, שכן לא היה צפוי להקשות על המערערת להגיש תביעה שם.