ת"א 750/93

תקציר

התיק נסוב סביב החרמת בית ספר לאפרוחי הודו בבעלות התובע, חקלאי ישראלי, על ידי פקחים מטעם הנתבעים – ככל הנראה גופים ממשלתיים המסדירים את ענף הלולים. המפקחים תפסו את תרנגולי ההודו, בטענה שלתובע אין את התלושים ותעודות המשלוח הנדרשים, ומכרו אותם, תוך ניכוי התמורה מתשלומיה העתידיים של התובעת. התובע תבע את הנתבעים לפיצויים, בטענה להחרמה שלא כדין ועוולות שונות. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי המפקחים פעלו בסבירות ובתום לב על סמך המידע שעמד לרשותם. המפתח לפסק הדין הוא אופיו המתוכנן והמוסדר של ענף הלולים בישראל, המפוקח על ידי הנתבעים להבטחת עמידה במכסות, תהליכי אספקה ותקנים וטרינריים. התובע לא סיפק לפקחים מסמכים המבהירים את מקורם של תרנגולי ההודו, מה שהוביל אותם לחשוד ביבוא בלתי חוקי מהשטחים. יתר על כן, התובע לא גילה את מטרת הצאן, דבר שעורר חשד נוסף. סמכויות החיפוש והתפיסה של המפקחים היו מוצדקות נוכח הספקות הסבירים לגבי פעילותה של התובעת, ופעולותיהם היו כדין לפי חוק הרשות לפיקוח על החקלאות. התנאים בהם הוחזק הצאן, ואי גילוי מידע חיוני על ידי התובעת, לא הותירו לפקחים ברירה אלא למכור את תרנגולי ההודו בהקדם, וזאת תוך הפקדת התמורה במועצה הרלוונטית. בית המשפט הכיר בכך שמצוקתו של התובע נבעה ממעשיו שלו, קרי שפעל ללא הרישיונות הנדרשים ואי גילוי מידע חיוני לרשויות. לפיכך, התביעה לפיצויים נדחתה, מבלי שנפסקו הוצאות למי מהצדדים, בהתחשב בכך שההחרמה נבעה בחלקה מהפרה רגולטורית שמאוחר יותר התבררה כחסרת תוקף.