ע"א 72112-10-18

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על פסק דין קודם של בית משפט קמא בעניין שכר טרחת עורך דין. המערערת, עורכת דין במקצועה, טענה להסכם שכר טרחה בעל פה בסך 1,000 ₪ לשעת עבודה עבור שירותים משפטיים שניתנו למשיב, אך בית משפט קמא דחה טענה זו. ערכאת הערעור מסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי לא היה הסכם בעל פה כאמור וכי המערערת אינה זכאית לשכר טרחה בגין שירותים שלא ביקש המשיב. המערערת לא הצליחה להוכיח את מספר שעות העבודה המדויק בשירות שהוסכם עליו, ובתי המשפט העריכו כי מדובר בשמונה שעות לכל היותר. גם תביעת המערערת לפיצויים בשל חוסר תום הלב של המשיב נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא ראיות להתנהגות בלתי הולמת. עם זאת, פסק הדין שונה מפסק דינו של בית משפט קמא בסוגיית הוצאות העד המומחה. ערכאת הערעור מצווה על המשיב לשאת בהוצאות עורך דינו המומחה של המערערת, בסך 5,458 ₪, שכן המשיב הסכים לתעריף השעתי וביקש את חקירת המומחה. ככלל, הערעור נדחה בעיקרו, והמערערת תישא בהוצאות המשיב בסכום בו זכתה המערערת בגין שכר טרחת המומחה, דבר שיוביל לקיזוז הדדי. פסק הדין אף מחייב את החזרת הבטוחה למערער.