רע"פ 7569/13

תקציר

המבקש ביקש לערער על החלטת בית המשפט הקודם בטענה כי קיים פער עונשי משמעותי בין תוצאות הערכאות הקודמות. השופט היושב בדין מציין כי רשות הערעור שמורה למקרים מיוחדים החורגים מהאינטרסים של הצדדים המעורבים, וכי אי שוויון עונשי גרידא אינו מהווה בדרך כלל עילה לערעור. השופט מדגיש את התקדים לפיו פערי ענישה חריגים בין בתי המשפט עשויים להצדיק בחינה נוספת, אך חריג זה ייושם במשורה ורק במקרים מיוחדים. במקרה זה, השופט קובע כי פער הענישה אינו חריג דיו כדי להצדיק ערעור, שכן העונש הוגדל משמונה ל-15 חודשים. השופט דוחה גם טענות אחרות שהעלה המבקש, ובהן הטענה כי אינטרס הציפייה של המבקש נפגע, כי פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר לא היה מנומק דיו וכי יש לקבל את הערעור מטעמי צדק. בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש ובקביעה כי בית המשפט הקודם נתן להן את המשקל הראוי, השופט קובע כי אין הצדקה להמשך ההליך המשפטי ולכן דוחה את בקשת רשות הערעור.