ע"פ 70892/06

תקציר

שלושה ערעורים הוגשו על גזרי הדין שגזר בית משפט השלום בתל אביב-יפו לעזריה חיים ואלי חנאי, שהורשעו בשורה של עבירות מרמה. אזריה וחנאי ערערו על חומרת עונשם, ואילו המדינה ערערה על הקלה בעונשו של חנאי. הסוגיות העיקריות היו הפער בין שני גזרי הדין וההצדקה שסיפק בית משפט קמא, כמו גם ההשבה החלקית של הכסף שנגנב על ידי חנאי. בית המשפט העליון מצא כי נימוקיו של בית משפט קמא לפער בעונש אינם משכנעים, וכי אין הצדקה עניינית לפער הגדול בין השניים. נקבע כי עונשו של חנאי היה צריך להיות חמור יותר, שכן הוא היה המוח מאחורי עסקאות הנדל"ן המזויפות והמזויפות. יתר על כן, החזרת הכסף שנגנב לא נחשבה סיבה מוצדקת להפחתת עונש משמעותית, מה גם שהיא הייתה חלקית ולא נעשתה בכנות. בית המשפט העליון החליט לקבל את ערעור המדינה, לדחות את ערעורו של חנאי ולהטיל עליו עונש חמור יותר. בית המשפט גם קיבל במידה מסוימת את ערעורו של אזריה, והפחית את עונשו בשל מחלה קשה שאובחנה לאחר גזר הדין המקורי. השופט צ' המר הדגיש כי חנאי היה היוזם והוגה של תרמית ההונאה המתוחכמת, ואילו השופט י' שייצר הסכים עם ההחלטה. בעקבות זאת הוחמר עונשו של חנאי לחמש שנים, עם שלוש וחצי שנות מאסר בפועל, ועונשו של אזריה הופחת לארבע שנים וחצי, עם שלוש וחצי שנות מאסר בפועל.