ע"א 773/81

תקציר

בית המשפט העליון פסק במקרה של תאונת דרכים שהותירה את הנפגע מחוסר הכרה במשך עשרים ושמונה ימים לפני מותו. עיזבון המנוח ערער על החלטת הערכאה הנמוכה יותר לשלול פיצויים בגין כאב וסבל, כמו גם בגין אובדן תכונות אנושיות או הנאות החיים. בית המשפט העליון בחן ראשי נזק שונים, לרבות כאב וסבל, אובדן הנאות החיים ואובדן תוחלת חיים, כדי לקבוע האם העיזבון זכאי לפיצוי כלשהו בגין תקופת אובדן ההכרה. בית המשפט בחן תחילה את הראש הסובייקטיבי של נזק, כאב וסבל, והגיע למסקנה כי מאחר שהמנוח לא חווה כל כאב או סבל, לא חל פיצוי תחת ראש זה. השופטים גם לא ששו להכיר בראש נזק חדש, אובדן הנאות החיים, שכן הוא נעדר בסיס משפטי ברור וזכה לביקורת בתחומי שיפוט אחרים של המשפט המקובל. תחת זאת, בחר בית המשפט לבחון את ראש הנזק האובייקטיבי הקיים, אובדן תוחלת חיים, המפצה על אובדן החיים עצמו. בית המשפט קבע כי אובדן הכרה הוא נזק בר פיצוי, שכן הוא שקול לירידה בתוחלת החיים. פיצוי זה אינו על המודעות לכאב ולסבל, אלא על אובדן כל החיים מלבד הרוח בתקופת חוסר ההכרה. לפיכך, העיזבון זכאי לפיצוי בגין הימים בהם שהה המנוח מחוסר הכרה, אותו יש להוסיף לפיצוי בגין אובדן תוחלת החיים. עם זאת, במקרה הספציפי, תוספת הימים הללו לא שינתה באופן משמעותי את סכום הפיצוי, מה שהוביל את בית המשפט לדחות את הערעור. השופט ברק הדגיש את הצורך ברפורמה חקיקתית בתחום זה, והציע סקירה מקיפה של אמות המידה לפסיקת פיצויים בתביעות נזקי גוף, לרבות זכות העיזבון לפיצויים עם מות הנפגע. פסק הדין מדגיש את המורכבות שבהערכת נזקים לא ממוניים ואת היעדר בסיס אינטלקטואלי ברור לפיצוי בדיני הנזיקין.