ע"פ 4127/94

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור על פסק דין שהרשיע את המערער בביצוע מעשים מגונים בקטין ובהתעללות בקטין. האירוע התרחש כאשר המערערת, שנשכרה לצבוע את בית משפחתה של הקטינה, הייתה עמה לבדה בבית. על פי עדותה של הקטינה, המערער נגע בבטנה ובשדיה ונישק את ידה, כתפה, צווארה ופניה. המערער הכחיש טענות אלה וטען כי הקטין מתגרה בו בשובבות. בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המערער באישומים האמורים, אך זיכה אותו ממאסר שווא. על המערער נגזרו חמש שנות מאסר, מהן שנתיים וחצי מאסר בפועל והיתר מאסר על תנאי. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הראיות והטענות, החליטה לקבל את הערעור ולזכות את המערער. החלטתו של השופט בך התבססה על מספר חולשות וסתירות בראיות התביעה, אשר במצטבר הטילו ספק כבד באשמתו של המערער. אלה כללו חוסר עקביות בנוגע לבגדים שלבשה הקטינה, סתירות בנוגע לדלת נעולה ואי התאמות בעדויותיהם של הקטינה ובני משפחתה בנוגע לאירוע שבו הייתה מעורבת מחברת. בנוסף, ציין השופט בך כי התביעה לא הצליחה לספק מניע סביר לקטינה לפברק את ההאשמות וכי מחלת לבו הקשה של המערער העלתה ספקות לגבי יכולתו לרדוף אחר הקטין כמתואר. ככלל, סבר השופט בך כי פגמים אלה שחקו את עניינה של התביעה במידה שיצרה ספק סביר בדבר אשמתו של המערער. השופט זמיר הסכים עם החלטה זו. עם זאת, השופט חשין התקשה להסכים, והדגיש את הצורך להבחין בין ליבת העדות לבין הניואנסים שלה. השופט חשין היה מקבל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך הדגשת הסתמכות ההחלטה על ממצאי מהימנות ועל אופייה המפורט והמשכנע של עדותה של הקטינה על החוויה הטראומטית שעברה. לדברי השופט חשין, אל לערכאת הערעור להתערב בהערכות המהימנות של בית משפט קמא. עם זאת, הערעור הוכרע לטובת המערער בדעת רוב.