ע"א 5804/19

תקציר

בתיק משפטי מורכב שעניינו טענת הפליה בחברה, חזר בית המשפט על פסקי דין בעניין מכירה כפויה של מניות מבעל מניות מיעוט, המערערת, למשיבים. בתחילה הורתה השופטת קרת-מאיר על מכירה כפויה בשל פרקטיקות מפלות, למרות רצונה של המערערת לחזור בה מסעד זה שנים לאחר מכן. בית המשפט אישר את ההחלטה המקורית, תוך שימת דגש על שיקול דעת שיפוטי רחב במקרים של הפליה לפי סעיף 191(א) לחוק החברות. פסק הדין הדגיש את הגמישות הפרוצדורלית הנתונה לבתי המשפט בעניינים אלה, תוך הבטחת תוצאות צודקות על ידי מתן סעדים מגוונים, לרבות מכירת מניות כפויה, גם אם אינה מועדפת על ידי המערערת. בית המשפט מתח ביקורת על שני הצדדים אך ציין ניהול כושל חמור והתנהלות בלתי משתפת פעולה של המערערת, אשר הצדיקו את ההחלטה. למרות שהמערערת טענה לפתרונות חלופיים, מעשיה סתרו עמדות קודמות ונתפסו כמפוקפקים מבחינה פרוצדורלית. הערכת שווי המניות נקבעה ללא "הנחת מיעוט" כדי לתקן את יציאתה הכפויה של המערערת מהחברה. בית המשפט דחה את הערעורים והורה למערערת לשלם הוצאות משפט משמעותיות, ובכך חיזק את ההחלטה הראשונית להפריד את הבעלות באמצעות המכירה הכפויה, ובכך לשים קץ להסתבכויות משפטיות ממושכות ולסכסוכים בין הצדדים.