ת"א 9719/01

תקציר

התובע, מדריך טיולים במקצועו, תבע שני נתבעים בגין הונאה, וביקש לקבל בחזרה 120,000 דולר שנתן להם לכאורה. לטענת התובע, הוא פגש את הנתבע 1 בחודש דצמבר 2000 בעת שניסה לייבא רכב מבלגיה. הנתבע 1 הציע לסייע לו והכיר לו את הנתבע 2, שלטענתו היה מעסיקו. הנתבע 1 סייע לתובע לייבא את הרכב והם התיידדו. בחודש ינואר 2001 הציע נאשם 1 להמיר דולרים לפרנק בלגי בשיעור גבוה. התובע נתן לו 120,000$ במזומן לאחר שקיבל פקס כביכול מהנתבע 2 המאשר העברה בנקאית לחשבונו של התובע. עם זאת, ההעברה מעולם לא יצאה לפועל, והתובע גילה כי רימו אותו. התובע טען כי שני הנתבעים השתתפו בהונאה. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי התובע חייב להם כספים עבור רכישת רכב נפרד. בית המשפט פסק לטובת התובעת, והגיע למסקנה כי הנתבעים ביצעו מעשי מרמה. בית המשפט קיבל את גרסת התובע לאירועים כאמינה ונתמכת בראיות משמעותיות, לרבות שיחות מוקלטות ורישומי טלפון. עדויות הנאשמים היו סותרות וחסרות מהימנות. בית המשפט הורה לנתבעים להשיב לתובע 120,000 דולר, בתוספת 100,000 $ פיצויים והוצאות משפט, כולל 60,000 $ שכר טרחת עורך דין. עוד המליץ פסק הדין ליועץ המשפטי לממשלה לשקול פתיחה בחקירה פלילית בנוגע להתנהלות הנאשמים.