עפ"א 7635-09-23

תקציר

הערר נסב על מחלוקת בין ועדה עירונית ליזם נדל"ן בשאלה האם היזם בנה מחסנים ללא ההיתר הנדרש, ולאחר מכן חזר בו היזם מהודאתו. לאחר בחינה מדוקדקת של הטיעונים שהציגו הצדדים, לא מצאה ערכאת הערעור עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא ובחרה לדחות את הערעור. בית משפט קמא שקל בקפדנות את כל הגורמים הרלוונטיים וביסס את הכרעתו על מסקנות עובדתיות העולות מהראיות ומהעדויות שהוצגו. פסק הדין זיכה את המשיבים, בנימוק של ספק סביר באשמתם, ספק שנבע בעיקר מהיעדר ראיות ישירות או עדויות המאשרות את קיומם של מחסנים בלתי מורשים בעת הקמתם הנטענת. מרכיב מרכזי בתיק היה הודאתו הראשונית של המשיב, אותה פירש בית משפט קמא כנובעת מאי הבנה של האישומים. מאחר שהודאה זו נגבתה בשלב מוקדם של ההליך ובית המשפט שוכנע כי המשיבים באמת ובתמים רצו לברר את חפותם, התיר בית משפט קמא את ביטול ההודאה. החלטה זו הייתה מוצדקת, נוכח היעדר כל קיפוח לוועדה וטענותיה העקביות של המשיבה כי החללים נוצרו במהלך הבנייה ואטמו עד לקבלת ההיתר. זאת ועוד, ערכאת הערעור הסכימה עם הערכתו של בית משפט קמא כי התנהלות המשיבים לאורך כל ההליך, לרבות הצגת ראיות וטיעונים, מהווה למעשה חזרה בהם מההודאה. בית המשפט הדגיש כי המשיבים עמדו בעקביות על הגנתם, וטענו כי החללים נוצרו שלא במתכוון במהלך הבנייה וכי הגישו בקשה להיתר עם גילוים. ערכאת הערעור גם הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי מפקח הוועדה שביקר באתר לא ראה בפועל מחסנים, דבר המטיל ספק בעבירה המתוארת בדו"ח הגילוי. ככלל, פסק הדין זיכה את המשיבים מחמת ספק סביר, וערכאת הערעור אישרה החלטה זו, ולא מצאה כל בסיס עובדתי להרשעתם בהקמת מחסנים ללא היתר. בפסק הדין הודגש כי הוועדה לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהבנייה החלה או שהיו מחסנים לפני הוצאת ההיתר. בנוסף, בית המשפט הטיל ספק במטרת כתב האישום, שכן העבירה הנטענת הוכשרה לאחר מתן ההיתר.