בש"א 9200/09

תקציר

הערעור מתייחס לתביעת חוב שהגיש בנק לאומי נגד ליפא אמנון, הנמצא בכינוס נכסים, במטרה לגבות חוב בסך 1,695,280 ₪. הנאמן הפחית את התביעה לסכום של 1,348,205 שקל, וטען כי יש לנכות מהחוב את הפחתת הריבית הבנקאית והסכומים הנגבים מביטחונות החייב. הבנק ערער על החלטה זו וטען כי אין להפחית את הגבייה מהחייב משום שהוצאות הריבית והגבייה עולות על הסכום שנגבה. בית המשפט בחן את הנושא ומצא כי הפחתת תביעת החוב על ידי הנאמן הייתה שגויה. בית המשפט קבע כי אין לנכות מהחוב סכומים שנגבו מחובו, לרבות הוצאות ריבית וגבייה. בית המשפט הסתמך על פרשת לבנת, שקבעה כי יש לזקוף גבייה מערבי צד ג' לפי סעיף 75 לחוק ההוצאה לפועל. בית המשפט הדגיש כי אין להפחית מתשלומי הערבים את קרן החוב, שכן הדבר ישלול את שווי הבטוחה. בנוסף, ניכוי סכומים אלה יפגע בבנק, שכן הוא נשא בהוצאות גבייה. כמו כן, בית המשפט דן בתחולתו של סעיף 134 לפקודת פשיטת הרגל, המגביל את שיעורי הריבית בהליכי פשיטת רגל, והגיע למסקנה כי הוא אינו חל על המקרה הנדון. גם החלטת הנאמן להפחית את תביעת החוב על בסיס סעיף זה הייתה שגויה. לפיכך פסק בית המשפט לטובת הבנק וקבע כי ניכוי סכומים מתביעת החוב של הבנק צריך להיעשות לפי סעיף 75 לחוק ההוצאה לפועל.