בש"פ 1972/19

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על החלטה קודמת להאריך את מעצרו של המערער עד תום הליכי המשפט. ערעור זה התבסס על הטענה כי חלה שחיקה בראיות מאז התקבלה החלטת המעצר המקורית, אולם השופט לא מצא טעם בטענה זו. המסגרת שבמסגרתה נדון ערעור זה ברורה ביותר: אין מדובר בהזדמנות לבחינה מחודשת של החלטת המעצר הראשונית, אלא, כאמור בסעיף 52(א) לחוק המעצרים, ניתן להצדיק אותה רק על סמך גילוי עובדות חדשות, שינוי נסיבות או חלוף זמן משמעותי מאז ההחלטה המקורית. אמת המידה לקבלת ערעור על סמך ראיות שחוקות היא גבוהה ביותר, ומחייבת מה שבית המשפט מכנה "התהפכות" מוחלטת או "התהפכות" של הראיות. השופט מציין כי גם המערער מודה כי הראיות שהוצגו אינן עומדות ברף גבוה זה. השופט עיין בחומר שהוצג ומסכים עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר כי לא חלה שחיקה משמעותית בראיות בתיק זה. לפיכך, הערעור נדחה.