ת"א 963/91

תקציר

פסק הדין, כאמור בפסק הדין שניתן ביום 14.4.2005, נסוב סביב סוגיה אחת בלתי פתורה: "פיצוי בגין גביית יתר", כאמור בפסקה 57.2.2 לפסק הדין האמור. פסקה זו מפרטת גם את המנגנון לחישוב סכום זה. התובעת, בתגובה לתצהיר שהגיש הבנק, טענה כי הבנק לא גילה את כל המסמכים הרלוונטיים וכי לא ניתן לסמוך על החשבון שהוצג. התובעים טענו כי על פי חישוביהם היו חייבים להם לפחות 10,000 דולר מעל הסכום של 40,500 דולר, בצירוף ריבית חריגה. הבנק, מצדו, טען כי תגובת התובע היא ניסיון לדון מחדש בתיק וכי בית המשפט אינו יכול לשקול מחדש את ההתנגדויות שהעלו מי מהצדדים בעקבות פסק הדין. עוד הדגיש הבנק כי פסק הדין כבר התייחס והבהיר די הצורך את העניינים שבמחלוקת. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצא בית המשפט לנכון בתיאורו המפורט של התובע שצוטט בש"א 1439/05. לפיכך חויב הבנק לשלם לתובע סכום נוסף של 10,000 דולר, מיום 1.5.85, בתוספת ריבית שנצברה בשיעור הנהוג בבנק ממועד זה ועד לביצוע התשלום המלא. פסק דין זה מצטרף לפסק הדין הקודם מיום 14.4.2005 ומסכם את העניין, מבלי שנפסקו הוצאות נוספות. באחריות המזכירות למסור העתקים של ההחלטה לצדדים המעורבים. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ביום 23.1.2006.