בד"מ 93/99

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב סכסוך כספי בו היה מעורב עו"ד נאשם שהנפיק שיקים ללא כספים מספיקים לכיסויים. המתלונן, שקיבל מהנאשם סדרה של 15 שיקים כפירעון הלוואה, פנה ללשכת עורכי הדין לאחר שארבעה מהשיקים הוחזרו ללא תשלום בשל הגבלת חשבונו של הנאשם. למרות הבטחות חוזרות ונשנות לפירעון החוב, הנתבע לא עמד בכך. בתלונה נטען להפרות של סעיפים 53 ו-61(1) ו-(3) לחוק לשכת עורכי הדין. פסק הדין דן במורכבות הקביעה האם עוולה של עורך דין שאינה קשורה למקצוע עריכת הדין יכולה להיחשב לעבירת משמעת. אמנם קיימים תקדימים לבחינת מעשים מסוג זה, במיוחד אלה הנוגעים לאמון, יושר ועניינים כספיים, אך על בית המשפט לשקול את חייו הפרטיים והמקצועיים של עורך הדין. עם זאת, במקרים קודמים הודגש כי התנהלות עורכי דין, גם מחוץ לעבודתם המקצועית, חייבת לעמוד באמות מידה מסוימות. באשר לסוגיה הספציפית של משיכת שיקים ללא כיסוי, פסק הדין הולך בעקבות פסיקה מבוססת לפיה פעולה זו מהווה הפרה אתית. בית המשפט מדגיש את האמון המוגבר של הציבור בעורכי הדין ואת הפגיעה הפוטנציאלית בשמו הטוב של מקצוע עריכת הדין. פסקי דין קודמים התייחסו באופן עקבי לעבירות מסוג זה בחומרה, תוך הדגשת חובת הזהירות המיוחדת שעל עורכי דין להפעיל בעניינים כספיים. בית המשפט מכיר בכך שהנתבעת הציגה עצמה כעורכת דין בעסקה, תוך ויתור על הצורך בבטוחות, ולא התנגדה לביצוע השיקים, ובכך הודתה למעשה בהתחייבותה. עם זאת, צוין גם כי הצ'קים נכתבו לפני שחשבונה הוגבל. למרות נסיבות מקלות אלה, בית הדין מגיע למסקנה כי התנהגותו של הנאשם לא הייתה ראויה ומהווה עבירת משמעת. ככזו, היא מורשעת בעבירות המיוחסות לה. העונש הוא השעיה על תנאי של שלושה חודשים, בתוקף לשלוש שנים, שתהיה מצטברת אם ירוצו השעיות אחרות.