ע"א 7109/20

תקציר

במקרה של Wassim v. שטרק, המבקשים, משפחת שטרק, ביקשו לבטל שני הסכמים למכירת דירתם וביקשו פיצוי כספי, בטענה שנפלו קורבן להונאה. בתחילה מכר שטרק את דירתם לפהאר ב-2010 תמורת 1.5 מיליון שקל, ולאחר מכן מכר אותה פאהר לבני הזוג סונינו תמורת מיליון שקל. סטארק חתם עם סונינו על חוזה שכירות להישאר בדירה, שהוארך עד 2015. כאשר סונינו תבע פינוי, סטארק הגיש תביעה בטענה לפעולות הונאה. בית משפט השלום הורה על פינויים, ולמרות שערעורו של שטרק הוביל להסכם שדחה את הפינוי, בית המשפט המחוזי מרכז לוד דחה מאוחר יותר את טענותיו של שטרק נגד סונינו, וקבע כי רכישתו של סונינו נעשתה בתום לב ובהתאם לחוק המקרקעין. עם זאת, בית המשפט מצא כי פאר והמשיבים 6-5 התרשלו והורה להם לפצות את שטרק. שטרק ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי וביקשה לעכב את ביצוע פסק הדין כדי לשמור על החזקה בדירה. המשיבים טענו נגד השהייה, וציינו כי הדירה כבר פונתה וכי המבקשים לא שילמו הוצאות משפט. בית המשפט מצא כי בקשתו של שטרק להותיר צו איסור על מכירת דירה מיותרת, שכן הדירה לא הייתה בעלת ערך ייחודי עבורם והחשש ממכירתה לצד שלישי לא הוכח. לפיכך, הבקשה נדחתה, בתנאים המחייבים את המשיבים להודיע לבית המשפט אם בכוונתם להעביר זכויות לצד שלישי, ומאפשרים לשטרק הזדמנות לשקול מחדש את החלטתם. שטרק חויב לכסות את הוצאות המשיבים.