ע"א 832/19

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לשתי עתירות שהוגשו לבית הדין של תנועת הליכוד על ידי אנשים שביקשו להצטרף למפלגה. בעתירה הראשונה נקבע כי אי מתן מענה לבקשות בתוך זמן סביר כמוהו כדחייה וכי יש לבחון כל בקשה לגופה. עם זאת, תנועת הליכוד לא דבקה בפסיקה זו, מה שהוביל לעתירה השנייה. המשיבים טענו כי אין להם תיעוד של הבקשות בשל תיעוד "אבוד". בית הדין קיבל את הצעת התנועה לחייב את המערערים למסור את פרטיהם ולהצהיר על כוונתם להצביע לליכוד בבחירות הקרובות. בית המשפט, במקרה זה, בית הדין של תנועת הליכוד, נהנה משיקול דעת רחב בקבלת החלטתו, ולא הייתה עילה להתערבות שיפוטית במקרה זה. קביעתו של בית הדין, שגם אותה אישר בית המשפט המחוזי, הייתה כי ההסדר המוצע משקף איזון הוגן בין זכויות המערערים לבין חששותיה של התנועה מפני "השתלטות עוינת". בעוד התנהלותה של תנועת הליכוד הייתה מוטלת בספק, במיוחד בכל הנוגע לאובדן התיעוד לכאורה, החלטת בית הדין הייתה בסמכותו. השופט נעם סולברג הדגיש כי אין מקום להתערבות, במיוחד נוכח הסמיכות למועד הבחירות. עם זאת, השופטת א' ברון, אף שהסכימה עם דחיית הערעור, הביעה חשש מחובת החתימה על התחייבות להצביע לליכוד, ומצאה כי היא עלולה לפגוע בהליך הדמוקרטי ואינה עולה בקנה אחד עם עקרונות דמוקרטיים בסיסיים. ברון הדגיש כי יש לבחון את הבקשות באופן פרטני והציע נקודת מבט צופה פני עתיד בנושא. ההחלטה לדחות את הערעור התקבלה פה אחד, ללא צו להוצאות, על ידי השופט נעם סולברג, וחוות דעתם של השופטים א' שטיין וא' ברון הייתה בהסכמה.