ה"פ 18011-10-11

תקציר

המבקש, שסבו וסבתו נרצחו בשואה ואביו רכש קרקעות בישראל בשנות השלושים, מבקש כי המשיב ישיב לו את חלקות המקרקעין בהתאם לחוק רכוש נספי השואה. עם זאת, הקרקע המדוברת נמכרה על ידי ממשלת ישראל בשנות השישים ולכן לא ניתן להחזירה. המבקש טוען כי יש להשיב לו את השווי ההוגן של הקרקע, שיהיה שווי השוק הנוכחי שלה, ואילו המשיב טוען כי יש להשיב רק את תמורת המכירה, המותאמת לאינפלציה ולריבית. השופט מצדד במשיב וקובע כי החוק מחייב את החזרת התמורה הכספית שהתקבלה ממכירת הקרקע, ולא את שוויה הנוכחי. עוד מדגישה השופטת כי תכלית החוק היא להשיב נכסים לבעליהם החוקיים, וכי פירוש החוק כפי שמציע המבקש יפגע ביכולת לקיים את חובות החוק, לרבות סיוע לניצולי שואה והנצחת השואה. השופט מציין כי זכויותיו של המבקש כפופות לעסקת המכר, וכי מכירת הקרקע לפני עשרות שנים אינה יכולה להיחשב כאירוע אקראי. לפיכך, השופט מחליט כי על המשיב להשיב את תמורת המכירה, לאחר ביצוע ההתאמות המתאימות, ודוחה את בקשת המבקש. כן חויב המבקש בהוצאות משפט של המשיב.