בג"צ 239/83

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על פסק הדין הקודם, ומאשר את החלטת בית הדין הארצי לעבודה בעניין זכאותם של עובדים למנוחה שבועית של 36 שעות ולמנוחה מפצה בגין עבודה מעבר לתקופה זו. פסק הדין מבהיר כי בעוד שניתן לסיים חוזה עבודה בהתראה סבירה, שינויים חד צדדיים בתניות במסגרת חוזה מתמשך אינם מותרים ללא הסכמה הדדית או הוראה המאפשרת שינויים כאלה. בית המשפט מבחין בין סיום חוזה לחלוטין לבין שינוי תנאיו, בהדגישו כי האחרון מחייב הסכמה הדדית אלא אם כן הדבר הותר במפורש בחוזה. הוא דן באופיים של חוזי עבודה כהסדרים מתמשכים שעשויים להתפתח בהסכמה הדדית ולא בהסכמים עצמאיים עצמאיים. התיק תלוי בשאלה האם מעשיו של המעסיק מהווים הפרה, שכן התנאים שנקבעו לגבי מנוחה היו חלק מחוזה העבודה האישי. פסק הדין קובע כי המעסיק הפר את החוזה בכך שניסה לשנות את הוראות המנוחה מבלי לסיים את החוזה או לקבל את הסכמת העובד. כתוצאה מכך, העובדים זכאים להצהרה על זכויותיהם ולתגמול בגין עבודה שבוצעה בתקופת המנוחה שנקבעה. בית המשפט מוסיף ומדגיש את תפקידו בתיקון טעויות מהותיות ביישום דיני החוזים על ידי ערכאות נמוכות יותר, ומדגיש את סמכותו להבטיח פרשנות משפטית ראויה. בית המשפט מחייב תשלום פיצויים לעותרים בתוספת ריבית, ומאשר את הוראות המנוחה שנקבעו במסגרת חוזה העבודה.