ת"א 44403-03-16

תקציר

עניינה של החלטת בית המשפט בקביעת פיצויים בגין קרקע שהופקעה בהתאם לפקודת הקרקעות. מטרת פיצויי ההפקעה היא להעמיד את בעל הקרקע המופקעת באותו מצב כאילו לא בוצעה ההפקעה, מבלי לשפר או להרמיר את מצבו. הפיצוי כולל שני מרכיבים: שוויה הנקוב של הקרקע, הנקבע לפי שווי השוק שלה בעת ההפקעה, ורכיב "פורה", המשקף את הנזק שנגרם לבעלים בתקופה שבין ההפקעה לבין החזקה בפועל בקרקע, וכן לתמרץ את הרשות המפקיעה לשלם פיצויים במועד. התובעים בחרו לקבל פיצוי נומינלי בגין שווי הקרקע, ופיצוי נומינלי נוסף בדמות הפסדי דמי חכירה. בית המשפט דן בשיטת חישוב הפיצויים, לרבות קביעת שווי הקרקע מדי שנה, מאגר עסקאות ההשוואה ושיעור התמורה בגין דמי חכירה אבודים, אשר יש לקבוע בשיעור של 5%-6%. בית המשפט מתייחס גם לקביעות המומחה ומגיע למסקנה כי יש לאמצן, למעט כמה חריגים, לרבות הפחתה של 20% בשווי הקרקע שהופקעה בשנת 1962, שלא נכללה בתכנית מסוימת. לפיכך, הפיצוי בגין מגרשים 28 ו-114 נקבע על 548,931 שקל ו-367,918 שקל, בהתאמה, בניכוי 20%, בתוספת דמי חכירה לשנת 2018 ולמחצית 2019, על פי נתוני 2017. התובעים זכאים גם לשכר טרחת עורך דין והחזר הוצאות. הסכומים ישולמו תוך 30 יום, או שהם יהיו צמודים ויישאו ריבית על פי חוק.