ת"א 13345-06-11

תקציר

הנתבעים הגישו בקשה למחיקת תביעה שהוגשה נגדם על ידי התובע מחמת התיישנות. בתביעה, שתבעה פיצויים בסך של למעלה מ-2 מיליון ש"ח, נטען כי הנתבע התרשל בייצוג התובע בהליכים משפטיים שונים לאורך שנים רבות, משנת 1986 ועד שנת 2002. הנתבע טען כי התביעה נדחית בזמן, שכן חלפו למעלה משבע שנים מאז קמו עילות התביעה. בית המשפט בחן את החיקוק המסדיר את תקופת ההתיישנות, לרבות סעיפים 3, 5, 6, 8, 15 ו-16 לחוק ההתיישנות ו-89 לפקודת הנזיקין, הקובעים כי תקופת ההתיישנות מתחילה כאשר קמה עילת התביעה, ובנסיבות מסוימות, מיום שהתגלו העובדות המהוות את עילת התביעה. השופטת קבעה כי לא יהיה זה ראוי להכריע בסוגיית תקופת ההתיישנות בשלב מקדמי זה, שכן מתגובת התובע עולה כי חלק מהמחדלים הנטענים של הנתבע נודעו לתובע לאחר סיום ייצוגו בשנת 2002. השופט ציין כי התביעה, אם תתוקן, עשויה להתגבר על סוגיית ההתיישנות. משכך, נדחתה הבקשה לדחיית התביעה בעילות אלה, אם כי השופטת הבהירה כי אין משמעות הדבר שהתביעה בהכרח בת קיימא, וניתן יהיה לבחון את הסוגיה בהמשך ההליך. ההחלטה התקבלה ללא צו להוצאות, ושני הצדדים עודכנו על פסק הדין.